משפט אחד ששאלו אותי בשבוע שעבר גרם לי לנדוד במחשבות.
אתם כבר יודעים שזה מיד מוביל אותי אל המקלדת ומשם הכל זורם לכל כיוון שהמחשבות וההפרעות ייקחו אותי.

לפני כשבועיים כתבתי את הפוסט על הפרעת הקשב שלי. זה היה השבוע של יום כיפור, אותו עברתי ללא גאי, בעלי המתוק, אשר בילה את כיפור בניו יורק.
ניצלתי את ההזדמנות שיש לי בית לבד בערב והזמנתי קבוצת נשים הורסת לערב ניקוי רעלים והיטהרות (ניסוח של יעלי) שכלל בייגלים, סלטים, יין ו-m&m.
אם אוסי, יעלי וחלי באות אלי חייבים לפנק!

קפצתי להולי בייגל לרכוש את כל הדברים לאירוח ובכניסה ישב מישהו שבדיוק היה באמצע קריאת הפוסט (בכוונה אני לא מציינת את שמו, זאת לא המטרה של הפוסט).
הוא הרים את ראשו ואמר לי "בוקר טוב הפרעות קשב". חייכתי ובירכתי אותו בחזרה.
*הערת שוליים – אני מתה על זה שאנשים שלא ממש מכירים אותי יוצרים קשר ברחוב ופותחים בשיחה. תרגישו חופשי, זה משמח אותי מאוד 🙂
האיש פתח בשיחה: "לא קראתי את הכל, ארוך מידי, אז… בואי תקצרי לי, מה את מוכרת בעצם?"

החלק הראשון של המשפט שלו העלה לי בראש מחשבה מצחיקה שאם הוא לא הצליח להתמודד עם קריאת הפוסט כנראה שהוא סובל מהפרעת קשב ואז בבת אחד הדהד לי החלק השני, השאלה ששאל אותי.
"מה זאת אומרת 'מה אני מוכרת?'" שאלתי.
"מה את מוכרת? מה את עושה בחיים?"
"מנהלת עמודי עסק בפייסבוק"
"אז איך זה קשור לריטלין והפרעות קשב?"
"תקרא את הפוסט"
"תקצרי לי, זה ארוך נורא"
"תקרא את הפוסט"
"אבל מה את מוכרת?"
"שום דבר, תקרא את הפוסט"
"אז למה את כותבת? מה יוצא לך מזה?"
פה עצרתי את השיחה. ניסיתי להבין עם עצמי אם אני משוחחת עם מישהו שמתמודד עם קשיים בקריאה של טקסט ארוך (משהו שמוכר לי היטב) או עם מישהו שמזלזל בחשיפה אישית שלי על הקשיים שלי. החלטתי להניח לשיחה, לשלם ולצאת. אני בוחרת להאמין שלא הייתה שם כוונה רעה. אני גם מכירה את האיש הזה והוא בסדר גמור.

עברו שבועיים והנה השאלות שלו עדיין מסתובבות לי בראש.
אני יודעת למה אני כותבת ואני יודעת מה יוצא לי מזה אבל… זאת לא פעם ראשונה שאני נתקלת בספקנות יתרה כשהערך שאני מפיקה מדברים שאני עושה הוא לא כספי.

ממש מזמן הייתי חלק בהקמה של מועדון עסקי אבל מסוג אחר. לא מעגל עסקים אם כי סביבת עבודה משותפת שבחוּבּה הפרייה הדדית. הקונספט קסם לי!
מקום שבו כולם תורמים לכולם ללא מטרת רווח אישי. מהמם.
נפל בחלקי הכבוד להיות "מומחית הפייסבוק" של המועדון וכבר קיימנו שתי סדנאות ומפגשים בהם הגעתי להדריך את חברי המועדון על פעילות עסקית נכונה בפייסבוק.
על ההדרכות לא ביקשתי תמורה וגם לא קיבלתי. התמורה שאני קיבלתי מההדרכות האלו גם לא הסתכמה בלקוחות פוטנציאלים.
בארוחת בוקר עם בעלות המועדון ניסיתי להסביר שהתמורה שלי מההדרכות ולקיחת החלק במועדון היא ביציאה מהבית, בעמידה מול קהל, בתקשורת בין אישית אבל לא עזרו שום הסברים.
המבט שלהן הסגיר את זה שהן פקפקו במניעים שלי ואם יורשה לי גם הרגשתי שהם חוששות שמה יש לי מניע נסתר שמטרתו להזיק.
הלא, איך יכול להיות שמישהי משקיעה מזמנה ולא בשביל כסף???
מיותר לציין שכבר באותה ארוחת בוקר, דרכינו נפרדו והיה לי ממש חבל כי נהניתי אבל התגברתי.

"מה יוצא לך מזה?" הוא משפט ששמעתי מאז כל הזמן ודווקא בהקשרים הכי הזויים!
כשארגנתי יומולדת לעילי פישל, גם אני וגם אמא שלו, שירי, קיבלנו שיחות הזויות של אנשים שמנסים להבין מה האינטרס שלנו, איפה הקאטץ', האם מדובר בגימיק ומה אנחנו מרוויחות?
הספקנות הזאת הגיעה לרמה הזויה שאנשים בכלל תהו אם קיים ילד כזה או שהמצאתי אותו בשביל להשיג איזה אינטרס אישי כזה או אחר.

הדוגמאות שאני יכולה לתת לכם בעניין השאלה המעצבנת הזאת יגרמו לשערות שלכם לסמור.
עצוב לי שהגענו למצב שאם מישהו משקיע מזמנו הוא כנראה מרוויח מזה כסף.
הקונספט הזה הוא בדיוק הפוך ממה שאני מאמינה בו.
הקונספט הזה גרם לי להתרחק מלקוחות מסויימים, הזדמנויות ואפילו חברות שחשבתי שהן טובות יותר מאשר לחשוב על כסף. הקונספט הזה הוא ההפך הגמור ממני!

באחד מהקורסים של התואר בניהול באוניברסיטה הפתוחה למדתי על הכוח המניע אצל אנשים.
התיאוריה של ורום אומרת משהו פשוט: תועלת X ערךציפייה=  מוטיבציה.
הסבר פשוט לתיאוריה הוא שכל המרכיבים בצידה הימני של המשוואה משפיעים על רמת המוטיבציה וככל שאחד המרכיבים גדול המוטיבציה גבוהה וכמו בתרגיל כפל, אם אחד מהמרכיבים שווה ל-0 כל התוצאה שווה ל-0.
התיאוריה פותחה כדי להבין מה מניע עובדים במקום עבודה אבל היא תקפה ומתאימה כשמנסים להבין מה מניע כל אדם לעשות או לא לעשות מעשה או משימה.
התועלת היא מה יקרה במידה ואעשה את המשימה. לדוגמא: אם אעבוד קשה אקבל העלאת שכר או אם אעבוד קשה אקבל קידום בתפקיד.
הציפייה היא מידת האמונה שקיימת אצל האדם שהוא בכלל מסוגל לבצע את המשימה. למשל, אם התועלת היא: "תעבוד 352 שעות ברצף תקבל מיליון דולר", והעובד יאמין שאינו מסוגל בכלל לבצע את המשימה המוטיבציה לביצוע המשימה, מן הסתם, תהיה קטנה.
ככל שהאמונה של האדם שהוא מסוגל לבצע את המשימה גדלה כך גם תגדל המוטיבציה שלו.
הערך הוא מה שקיים אצל כל אדם עבור אותה תוצאה של המעשה ופה אני מרגישה שונה מאחרים. על הערך הפוסט הזה מדבר.
העלאת שכר אצל עובד אחד יכולה להיות משמעותית בעוד שאצל אחר הטבה בצורת רכב היא המניע האולטימטיבי ויש כאלה שאפילו טפיחה על השכם תספיק בשביל להניע מוטיבציה מוגברת.
מנהל איכותי יוכל לזהות את הערך השונה בין עובד לעובד ולהתאים את מכלול המשימה כך שרמת המוטיבציה של העובד תהיה גבוה.

בכל פעם שאני נתקלת בשאלה המעצבנת הזאת "מה יוצא לך מזה?" אני נזכרת כמה אנשים צרי מוחין ולא יכולים לתפוס שיש ערך אחר בעולם מלבד כסף וגם הוא יכול להניע אנשים.
זה לא אומר שהם לא מרוויחים מהפעולות שלהם, זה רק אומר שהרווח לא כספי.
למשל, מהיומולדת של עילי הרווחתי חברה טובה 🙂
מקפה של בוקר עם נאוה רווה בו לימדתי אותה כל מה שאני יודעת על הפייסבוק הרווחתי רעיון של מפגשי בוקר והיכרות עם מלא נשים אחרות.
מעזרה לזולת אני מרוויחה הרגשה טובה, מתרומה לקהילה אני מרוויחה קהילה תומכת יותר לימים בהם אולי אני זאת שאצטרך תמיכה, מכתיבה בבלוג הזה אני מרוויחה פתח ושחרור ולא הכל קשור לכסף בחיים!

אני מרוויחה את לחמי מהעסק שלי שהוא ניהול עמודי עסק בפייסבוק. זה חד משמעי, נתון וידוע.
אבל אני מרוויחה עוד כל כך הרבה דברים בחיים שלי שהם לא כסף.
ברגע שתבינו את זה ותפסיקו להיות צרי מוח תהיו באמת עשירים, לא ככה?

מודעות פרסומת