החיים במודיעין – כל מה שקשור לחיים… אבל הכל!

כשכולם חזרו למסגרות והסערה, המוכרת יותר בשמה "תקופת החגים", עברה אותנו דמיינתי לעצמי בוקר עבודה שקט עם תפוקה מצויינת, צהריים מושלמים עם הילדים בשלווה ונחת, פגישות עם לקוחות שנדחו לאחרי הסערה, שיעור ניסיון בחוג לאדר ולקינוח ערב שקט עם גאי, בעלי המתוק, בשקט בבית.

אז הבוקר אכן התחיל שקט אבל אז כל חמש דקות מישהו אחר התקשר אלי, הרוא"ח הביא לי מסמכים והיה צריך לעדכן אותי בכמה נושאים, גבע שכח חוברת אז הייתי צריכה להגיע לבית הספר… פתאום נהיה 12:30.
לא נורא, לא להילחץ, מחשבת מסלול מחדש…
אכין ארוחת צהרים לילדים, ב-13:00 הם ישבו לאכול ואני אצא לפגישה עם רפאל טפלוב (הגדול) בקייזר סנטר. היום הזה עדיין לא אבוד.

12:55 הדלת נפתחת ודרכה נכנס שחק בקושי רב, קופץ, צולע והבעת כאב על פניו.
הוא שיחק מחבואים בבית הספר, החליק ונפל. נשמע תמים נכון? אבל… אחרי ביקור בטרם, אמרו שכנראה שיש פגיעה בסחוס או ברצועה והוא כרגע מנוע מלדרוך על הרגל.
כבר מטרם שלחתי הודעה לרפאל שאני אגיע יותר לכיוון 14:30 אבל הייתי צריכה לראות לאן היום הזה הולך ולא להתחייב.
ביקרנו ביד שרה, השאלנו קביים, חזרנו הביתה, הכנו שיעורי בית ושאר עניינים שהיום הזה הביא לי, גאי חזר הביתה והכריז שאנחנו יוצאים היום.

איך הוא מכיר אותי. בטח הוא זיהה את הבעת הפנים שלי שאומרת שאם אני לא משנה שגרה ברגע זה אני קופצת מהגג.
אז בכלל בלי לשאול לאן, התקלחתי, התארגנתי ויצאנו לפדריק. תקשיבו, לא סתם מהללים אותם 🙂

מאז שהתחלתי את הבלוג הזה אני מוצאת את עצמי מנסחת פוסטים בכל חוויה שאני עוברת במהלך היום ובתחילת הארוחה הזאת יותר מתמיד.

כבר במנה הראשונה מצאתי את עצמי מהרהרת על סימבוליות (ממש לא מתאים לי), הכנסתי כפית לצנצנת מלאה פטה כבד ומעליו ריבת בצל והריבה גלשה החוצה.
נשבעת לכם שמיד פצחתי בצחוק והסברתי לגאי שככה אני מרגישה היום.
אני מרגישה מלאה בשכבות שיושבות כל כך יפה ובהתאמה מושלמת ביחד ואם משהו נוסף יכנס אפילו בשביל להוציא משהוא אחר החוצה, חלק מהריבת בצל תגלוש לי החוצה.
אני הכי אוהבת את ריבת הבצל, זה הכיף שבמנה הזאת 🙂

תקשיבו, משהו בהגשה ובשירות שלהם השאיר אותי עם ראש נקי מטרדות היום, מהילד הצולע שהשארתי בבית ומרשימת המטלות שהצטברה לי.
הראש התרוקן ממחשבות ואני וגאי התפנקנו כהוגן בארוחת שחיתות מטורפת!!!

הגשם והחורף שהגיע אלינו משרים עלי הרגשה קיטשית במיוחד ואני מזמזמת לעצמי כל היום "אחרי החגים יתחדש הכל".
את תקופת החגים עברתי עם כמות דרמות שהספיקה לי לכל החיים.
בגידות, שמחות, פגיעות, טיולים, שינויים, עליות וירידות ומאחורי כולם, כנראה יש תוצאה חיובית.
אני צריכה עוד קצת זמן בשביל שהאבק ישקע ואז אראה את המטרה והכיוון אליהם החגים האלה הפנו אותי בשביל להיות שלמה לגמרי עם תהפוכות החודשים האחרונים אבל נראה שאני בכיוון חיובי.

לילדת חורף שכמוני, הגשם הזה מגיע כברכה אמיתית.
שוב, קיטשי לגמרי אבל דווקא הארוחה בפדריק במזג אויר חורפי כזה השאירה אותי עם הרגשה שאחרי החגים כבר פה והשנה החדשה מתחילה מעכשיו.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!

**רק בגלל שהארוחה הייתה באמת שווה אני מצרפת לכם תמונות של המנות 🙂