יש הרבה דרכים לחלק את סוגי האנשים בעולם. אוהבי השוקולד והשקרנים, הדייקנים והמאחרים, בפוסט הזה אני אחלק אותם למזמינים ומוזמנים.
לכל סוג יתרונות וחסרונות וכמובן שאחד לא יכול להתקיים ללא השני.
לא כולם בנויים אותו הדבר ולא כולם מסוגלים ליזום, לארגן, לייצר הזדמנויות ולהזמין אחרים שיצטרפו אליהם. זה גם לא אומר שהמזמינים הם יחידי סגולה או משהו, פשוט סוג אחר של אנשים.
זה מתחיל בדברים הקטנים כמו להזמין ולארח חברים בבית הפרטי שלכם שלחלק מהאנשים יראה טבעי ולאחרים יראה כעונש נוראי שיגרור אחריו מתח ועצבים וזה מתבטא בשאר התחומים האחרים בחיים כשבתחום אחד זה בולט במיוחד וזה בתחום תעסוקה.
עצמאיים מטבע הדברים חייבים להזמין ולייצר הזדמנויות אם מתוך צורכי שיווק, אם כחלק משרותי העסק ואם מתוך רצון וצורך ליצור ולעשות.
על מה אכתוב לכם היום? אולי כבר הבנתם ואולי לא אבל אחרי כמה שיחות והערות של עצמאים ועצמאיות בעיר ואין ספור חוויות כואבות שלי, יש משהו שמעיק ומציק על ליבם של המזמינים.
אני אכתוב מהחוויה האישית שלי שבשבוע האחרון חזרה על עצמה שוב ושוב ולא מהזווית של "המארגנים" למרות שאני יודעת שזאת מצוקה קשה שפוגעת בכל ה"מארגנים".
אני מאוד אוהבת לארגן. אני אוהבת לארגן פיקניק לילי בפארק ענבה, ערב על הבר עם קוקטיילים חופשי, ארוחת סושי מפנקת עם דליים של סנגרייה בחינם, אימון ריצה מקצועי בחינם, סדנת בלוגים, ארוחה זוגית, יום צילומים… אני מקבלת מהארגון הזה המון ואני בטוחה שגם כל מי שחוטף את מה שיש לחיים להציע ומגיע לפעילויות השונות ולהזדמנויות המוצעות מידי פעם.
איזה כיף שיש מי שדואג שיהיו המון הזדמנויות, נכון?
לארגן מסב לי אושר גדול אבל יחד איתו, היום מתחשק לי להכניס אתכם לעיניים של המזמינים.
כשעולה לי רעיון או מישהו פונה אלי בבקשה לארגון של מפגש כלשהו, אני יוצרת קשר עם עצמאים ובתי עסק בשביל לרקום לו עור וגידים. ביחד אנחנו מתכננים ערב/סדנא/מפגש/הצעה שתיתן למוזמנים משהו מיוחד במחיר משתלם ולמזמין ערך מוסף של שירותיות, שיווק והפצה.
אני מעצבת מודעה, מנסחת פוסט לפייסבוק ומעלה את ההצעה ומתחילה לעקוב אחרי התגובות.
עוד אחת ועוד אחת מאשרות הגעה ולאט לאט אני מכריזה על הרעיון והאירוע כעל הצלחה. כשאני מגיעה לכמות מקסימאלית של משתתפים שעליה סיכמתי עם בית העסק או העצמאי אני מתנצלת בפני מתעניינות נוספות וסוגרת את ההרשמה אבל אני לא עוצרת בזה. בשביל לוודא הגעה ולמנוע אי נעימות, יום-יומיים לפני האירוע אני שולחת למוזמנים הודעה פרטית ומאשרת הגעה ועל פי זה מתאמת את כמות הצ'ופרים וההפתעות שאותם אירגן המזמין לאותו אירוע או את לוח הזמנים (תלוי באירוע המסוים).
יום האירוע הגיע ואני מתרגשת!
נושקת לגאי, בעלי המתוק, יוצאת מהבית ומגיעה ראשונה!
קבענו ב-20:30 אבל כבר 21:00 ואני שם לבד. לאט לאט מתחילים לטפטף מוזמנים ומוזמנות ואני כבר רואה שהכמות אליה התחייבתי היא בגדר חלום. מעבר להתנצלות וניסיון של אי יצירת קשר עין עם בעל העסק שיצא מגדרו עבורי ועבור המוזמנים, לא נותרה לי אפשרות להציל את הערב.
כבר מאוחר מידי בשביל להזמין אחרות במקום אלו שנעלמו, איזה ערב אבוד 😦
חוויתי את זה כשירון גולדנברגר, מדריך הריצה שהחליט לשלוח לחמו על פני המים ולהציע אימון ניסיון בחינם יצא מביתו החם, עזב את האישה והילדים, עמד בלילה בחניון מרוחק וחיכה למוזמנים.
התביישתי כשהבעלים של האוסליבן הציעו ערב קוקטיילים בחינם וסגרו לאורחים אחרים את אפשרות הישיבה על הבר כיוון שהם כיבדו את ההתחייבות שלהם ושמרו למוזמנים את המקום.
נשארתי ללא מילים מול מארגני סדנאות כאלה ואחרים שהציעו עלות מופחתת אבל הגבילו את מספר המקומות ועצרו את ההרשמה כיוון שרצו לתת יחס אישי ומקצועי לכל מוזמן.
לא פעם ולצערי גם לא פעמיים אני מוצאת עצמי מול אותו עצמאי או בעל עסק שקם והתאמץ עבורי, עבור המוזמנים שלי, שאישרו ואמרו וקבעו ו… אני לבד. אני לבד איתו ואני מתביישת.
אבל זה לא מסתיים באירועים שאני מארגנת המוגדרים "מפגשים חברתיים".
גם אני עצמאים ובמקצועי אני מארגנת הרבה פעילויות הדורשות הרשמה.
אני נתקלת בתרבות הביטולים הזאת כשאני קובעת קורס פייסבוק, כשאני מתאמת ימי צילומים, כשאני יוזמת סדנת בלוגים.
יש לכם מושג כמה אומץ ועבודה עצמית נדרשים בכדי לקום ולהגיד "אני מציעה את עצמי ומחפשת 4-5 משתתפים לקורס/סדנא/פעילות שיבואו ליהנות איתי?"
החשיפה הזאת בצורה פומבית כל כך מעלה בראשי מגוון שאלות מורידות ביטחון עצמי כמו "מה אם לא אמלא את הסדנא?" ואז הכל מתמלא.
אני שמחה וטובת לב, מדפיסה חומרי עבודה, קונה כיבוד בהתאם, מתכננת מקומות ישיבה וכל זה תוך לקיחה בחשבון של כמות המגיעים ואז, יום לפני האירוע, מתחילים הטלפונים.
יש לכם מושג כמה זה קשה למלא מקום שביטלתם יום לפני האירוע? זה על גבול הבלתי אפשרי.
הביטול שלכם, יום לפני האירוע (במקרה בטוב כי לא פעם הוא גם מגיע ביום האירוע או בכלל לא מגיע) הוא חד משמעית פוגע. פוגע בפרנסה, בביטחון, בהרגשה להמשך האירוע, במוטיבציה ליצור וליזום אירועים נוספים, פשוט פוגע.
תרבות הביטולים היא לא הגונה.
היא לא הגונה כלפי המזמין והיא לא הגונה כלפי מוזמנים אחרים שרצו להגיע אבל לא נותר להם מקום, היא לא הגונה.
הלא לכולנו יש חיים שלפעמים מפריעים לתכניות שלנו.
אני לא מדברת על אירועים פתאומיים שמונעים הגעה, אלו מובנים מאליהם.
אני מדברת על הלילה הקשה שעברתם עם גזים של התינוק ושבעקבותיו לא תגיעו לסדנא אליה התחייבתם בבוקר שאחרי, על היום הקשה שעברתם בעבודה לכן לא תגיעו ליום הצילומים בו נרשמתם, על הבלאגן שהילדים עשו בבית לכן אזלו כוחותיכם ולא תגיעו למפגש חברתי אליו אישרתם הגעה.
ההקבלה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה היא כואבת ומפחידה לכולכם.
דמיינו שהמפעיל למסיבת היומולדת של הילדים שלכם לא יגיע ויודיע לכם על זה בבוקר החגיגה או בכלל יעלם ללא התראה וכל זה רק בגלל שהוא לא ישן בלילה… איזו מכה!
עכשיו שימו עצמכם במצב ההפוך ותבינו. תרבות הביטולים היא מכה.
אני נפגשת עם המון עצמאים בעיר שכולם מנסים ורוצים להזמין את התושבים לסדנת איפור, סדנת בישול, מפגש קשקשת, ארוחה על הבר, סדנת עיסת נייר ועוד אבל חוששים.
הם לא מציעים לכם את שירותיהם בחינם או בעלות סמלית סתם, יש לזה היגיון עסקי חכם וצודק.
הם לוקחים בחשבון שערב אחד הם יצאו בהפסד של קצת חומרים ושעות עבודה אבל יתכן שבעתיד יקטפו את הפירות. זאת צורת המחשבה הנכונה וההגונה אבל… כשאתם מבטלים ברגע האחרון או נעלמים ללא הודעה, אין להם דרך להציל את המצב והם נשארים רק עם ההפסדים.
זה כואב לי כי דווקא אלו שמנסים לתרום לכם מזמנם ושולחים לחמם על פני המים נותרים עם ההפסדים, זה כואב כי זה לא צודק, כי לא מגיע להם וכי חייב להיות צדק בעולם אחרת אני פשוט אשתגע.
תמיד חשבתי שזאת דרך חשיבה של שכירים מול עצמאים אבל מתחיל להרגיש לי שזה עניין של חוסר הבנה של הצד השני ולא של עיסוק אז חשבתי להסביר 🙂
מי שטרח לארגן מפגש לעולם לא יבטל בשנייה האחרונה ואם כן יבטל, תהייה לכך סיבה מצויינת.
אז בפעם הבאה שאין לכם ממש כוח אבל אמרתם שתגיעו, היזכרו בדוגמא של מפעיל היומולדת שנתתי פה קודם וחישבו רגע על האחריות שהעצמאיים לוקחים על עצמם, קחו את עצמכם בידיים וצאו בכל זאת. אם לא בשבילכם אז בשביל מישהו שקם ועשה עבורכם.
"אין לי כוח" זה תירוץ עלוב של ילדים קטנים ואנחנו כבר לא ילדים.
אנחנו צריכים לקחת אחריות הדדית ולכבד הסכמים.
הוזמנתם? נרשמתם? תגיעו!
ולכל העצמאיים שקוראים את הפוסט, ביקשתם שאכתוב, כתבתי.
עכשיו הכדור אצלכם, שתפו וזרקו אותו הכי רחוק שאפשר.
מי יודע, אולי נוכל לשנות משהו?
22 באוקטובר 2015 at 8:33
אלונה כל הכבוד על הפוסט והשיתוף, כבעלת עסק לסדנאות אפיה ובישול וגם אוהבת לארגן אירועים שונים בהחלט חוויתי את מה שכתבת, אני תמיד רוצה לתת יחס אישי ולכן עובדת בקבוצות קטנות, יש לקוחות שיודיעו על ביטול בזמן סביר, יש שיודיעו ברגע האחרון ויש שלא יודיעו דבר ואת מתזכרת וגם אז לא מגיבים. חבל שכך פני הדברים.
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 12:57
מה שעצוב זה, שזה מוריד לי רוח מהמפרשים להמשיך וליזום ומי שמפסיד זאת אני ואלו שלא מבטלים… אולי נצליח לשנות משהו עם ההסבר הזה.
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 10:09
כמה מוכר… ברוכה הבאה למועדון המוכר של חוסר מחויבות… תרבות הביטולים ועוד.
יוסי וונש
קורסי צילום 053-7738917
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 12:58
יוסי,
בטח אצלך בקורסי צילום זה קריטי כי אתה עושה אותם מלחתחילה מצומצמים עם יחס אישי ומחשב עלויות ורווחים על פי כמות מגיעים.
ביטול הרגע האחרון של הגעה בקורס שמראש תוכנן למעט משתתפים ממש מתחת לחגורה
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 19:26
לדעתי התחייבות מינימלית מצד הלקוח תפתור חלקית את המצב.. 10₪ דמי שריון..עצוב אבל עם ישראל לוקח כמובן מאליו מאמץ של יזמים כמוכם. לא להתייאש ☺
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 20:21
הבעיה היא להסתובב ברחבי העיר ולגבות 10 ש"ח מכל אחד.
זה לא שווה את זמן הנסיעה והדלק…
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 20:40
אלונה מי כמוני מבין היטב את אשר כתבת.
שווה לשקול את נושא דמי הרישום ,אולי ע"י חיוב כרטיס אשראי …
אולי אפילו לשלם על הסדנה בזמן הרישום. אז אני מבטיחה לך פחות ביטולים ברגע האחרון….אני בדיוק שוקלת עם עצמי גם כן את דרכי הפעולה בכדי למנוע נפילות בסדנאות 😊
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 21:03
כן, כבר החלטתי ליצור קשר בשבוע הבא ע חברת הסליקה להתחיל לחייב באשראי
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 7:40
PAYPAL
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 7:45
כמה אחוז הם לוקחים מהעסקה?
אצלנו ברומניה, פותחים אקסל, מתקשרים לכולם, עושים השוואה… לא קל להיות רומניה 🙂
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 21:54
זה נובע לדעתי מיחס זהה לעסקים גדולים וקטנים. בדיוק כמו ש"לא אכפת לנו מבזק/הוט/שופרסל" כי הם עסק וזבש"ם, כך גם היחס של רבים מאיתנו לעסקים קטנים וחבל שכך.
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 7:06
נכון!!!
לגדולים לא ממש משנה אחד יותר או פחות. לקטנים זה משמעותי
אהבתיאהבתי
22 באוקטובר 2015 at 23:11
רגע , אוהבי השוקולד הם שקרנים ????
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 7:04
הפוך, אלה שלא אוהבים 🙂
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 0:25
כמי שחיה, נושמת ומכירה מאוד מקרוב את התרבות הזו שמעמידה אותך בחוסר ודאות ומתח, אין מנוס מגביה מוקדמת וכללים ברורים!
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 7:05
זה עצב אבל נראה לי שאת צודקת
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 9:08
זו הסיבה שאני תמיד אוהבת להיות הסטנד ביי, באם מישהו מבטל בדקה ה90 ויש לי סידור לילדים, שמחה תמיד להצטרף.
אני שונאת לקבוע ולא להגיע ולכן נמנעת מלכתחילה לקבוע למזלי הקוסמטיקאיות שלי מבינות וכך גם כלל אנשי הקשר שלי.
אם יש להם מקום בשבילי אני שמחה.
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 9:27
וזה מובן ומכובד יותר מאשר הגישה ההפוכה של "אני אקבע ומקסימום אבטל".
אם אתם יודעים שיש סיכוי שתבטלו, אל תקבעו ותראו מה יהיה.
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 15:39
אך ורק, ולעולם ועד – גבייה מוקדמת! כך אפשר גם לאפשר ביטול (מסיבות מוצדקות) אך עם סייגים וכללים.
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 16:40
זה תקף לענין סדנאות בשתלום אבל… הפוסט הזה בכלל מדבר על התרבות.
מה עם שיעורי ניסיון?
מפגשי חברה?
נראה לי שמשהו בתרבות צריך להשתנות ולא משהו בנותני השירות
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 22:59
טוב, אני אהיה הראשונה לומר לך שאת לא צודקת. אין "שני סוגי אנשים". יש אנשים שלפעמים הם המזמינים ולפעמים הם המוזמנים. נכון שהמזמין משקיע הרבה. אבל הוא לא עושה זאת לטובת המדינה. הוא מבצע השקעה כדי לקדם את העסק שלו. הוא "מקבל" מהמוזמן את זמנו ותשומת ליבו לפעילות השיווקית. ויש היום ה-מ-ו-ן עסקים קטנים שמזמינים לארועים. כך שתשומת ליבו של הלקוח וזמנו הופכים יותר ויותר קשים להשגה. כן, גם אני נפגעתי לאחרונה מלקוחה שביטלה ובגללה דחיתי לקוחה אחרת. אני יודעת מה משמעותו של ביטול. אבל – זוהי זכותו הבסיסית של כל לקוח. וגם שלנו, כשנהיה לקוחות. המסקנה שלי:גביה מראש, ולא לסמוך על אישור הגעה אלא לוודא בשיחת טלפון סמוך למועד הארוע. וגם להמשיך לשווק את הארוע עד שהוא מגיע למימוש.הביטולים פוגעים במזמין וצריך לנסות לצמצמם, אבל הם זכותו הלגיטימית של הלקוח.
אהבתיאהבתי
23 באוקטובר 2015 at 23:08
בוודאי שיש למזמינים מטרה וגם ציינתי את זה. יש היגיון עסקי מאוד ברור מאחורי סדנאות במחיר מוזל ואפילו מפגשי ניסון חינם.
ובוודאי שיש למוזמנים זכות לבטל ולא להגיע. אף אחד לא מכריח אותם להגיע אבל אף אחד גם לא הכריח אותם לשריין לעצמם מקום.
אני חשבת שאפשר לבטל בצורה ובמועד שלא יפגע באפשרות של המזמינים לצמצם נזקים.
זה שיש למזמינים מטרה שיווקית מאחרווי המפגש, לא אומר שהם עושים משהו בזוי או שצריך לזלז בזמן ובמאמצים שלהם.
המעט שאפשר לעשות זה להודיע על ביטול מספיק מוקדם שאפשר יהיה למלא עם מישהו אחר או לא להתחייב להגיע לאירוע שאתם לא בטוחים שתגיעו אליו.
אהבתיאהבתי
25 באוקטובר 2015 at 8:53
הי
כשם שכלכך קל וזמין היום להגיע לאנשים , כך קל להם גם לבטל. זה מובן ואנושי. הספונטניות שחוו ברגע שאישרו את הארוע שלך היא חווית המשתמש בפייסבוק. מיצאי דרך ליצירת קשר אישי יותר בטווח הזמן שבין ההזמנה והארוע עצמו ואז תתקבל לך תמונת המצב האמיתית ותערכי בהתאם. זו דעתי.
אהבתיאהבתי
25 באוקטובר 2015 at 13:14
בהחלט יש סיכוי שהבעיה מתעצמת כשהכל מתנהל דרך הפייסבוק ולא דרך תקשורת אישית יותר.
בהחלט נקודה למחשבה!
אהבתיאהבתי