עברו יומיים מאז הכלב הכי יפה בעולם נשכב על צידו בחצר האחורית של ביתנו במודיעין ומת.

זהו, איך בכלל אפשר להמשיך אחרי המשפט הקשה הזה?
התיישבתי לכתוב כי אני חייבת להוציא אבל קשה לי להמשיך אחרי המשפט שפתח את הפוסט. במקום להמשיך אני אתחיל מהתחלה. כרגע עדיין קשה לי לחשוב על להמשיך מפה והלאה.

זוכרים את גיל 22?
הכל כל כך מועצם. החברות הטובות מהצבא נראו כאילו ילוו אותי גם בחדר הלידה (שזאת כמובן הייתה טעות), מקום העבודה שעבדתי בו נראה היה לי כמקום ממנו אצא לפנסיה (שזאת כמובן הייתה טעות), הריבים והמשברים שנקלעתי אליהם היו נראים לי כאילו הם סוף העולם (שזאת כמובן הייתה טעות) ובכלל גיל 22 מבחינתי הוגדר כגיל ללא פרופורציות. הכל היה מאוד מועצם.

בגיל 22 גרתי בבית של אמי ובעלה המקסים בגן יבנה ובבוקר אחד הכרזתי שאני הולכת לאמץ כלב. יצאתי מביתי ל"צער בעלי חיים" ברחובות עם שיר בלב ותמימות של נערה ודי במהרה ניצבתי מעל גיגית מלבנית ובתוכה מצטופפים המון גורי כלבים כשראשם מורם כלפי מעלה, ספק בכדי לנשום וספק בכדי ליצור קשר עין ולעורר אמפתיה והתלבטתי.
חיבקתי אחד, חיבקתי אחר, הלוואי שיכלתי להגיד לכם שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון אבל האמת היא שזאת לא הייתה אהבה כזאת.
הבחירה שלי בריס ושלו בי הייתה בחירה איטית, שכללה שאלות, בירורים, התלבטותיות ולבסוף החלטה שאני חשבתי שהיא מושכלת.
שאלתי את שאלותיי ואחרי המענה (המוטעה) אני בחרתי בגור שאמרו לי בכלביה שהוא בן 3 חודשים, מעורב עם כלב קטן ולכן יהיה מאוד נמוך ורוב הסיכויים שיהיה מסוג כזה שאין בעיה לגדל בדירה כיון שהוא לא יצטרך להוציא המון אנרגיה.

בחרתי בריס. בכלב הכי יפה בעולם.
בכלב שהיה אז בן שלושה שבועות בלבד, שגדל להיות 30 ק"ג, שהיה חייב לצאת לריצות וטיולים ולגדול בבית עם גינה (כל עוד הוא ישן על הספה בסלון כשאף אחד לא רואה). אם הייתי מקבלת את התשובות הנכונות לשאלות שלי, לא הייתי בוחרת בריס.
יש רגעים קטנים בהם אני מודה על טמטום וחוסר מקצועיות של אנשים 🙂

בגיל 22, כשהכל מועצם עבורי, ריס היה הילד הראשון שלי.
כשבוע לאחר האימוץ שלו הוא חלה בשעלת וכמעט סיים את חייו. יורם, בעלה של אמי הציל אותו בפעולות החייאה נמרצות והבהיל אותו לווטרינר. כשהתקשרתי לשאול לשלומו הזדהיתי: "שלום, מדברת אלונה, אמא של ריס הדלמטי שאצלכם, איך הוא?"
ריס היה הילד הראשון שלי. עוד לפני שהיו לי ילדים ולפני שהפרופורציות שלי עברו חישוב מסלול מחדש, ריס היה כל עולמי.

הפוסט הזה לאו דווקא מדבר על ריס.
הפוסט הזה מדבר על אהבה של כלב לאישה. זה הרי ברור כבר מהמילים שכתבתי עד עתה שאני אהבתי אותו בכל נשמתי ושאוהב אותו עד יום מותי אבל ברור לי עוד יותר שהוא אהב אותי בחזרה ובמידה גדולה עוד יותר.
אהבה כזאת שלא דורשת מילים, אהבה שבמבט מעבירים מסרים, אהבה שגורמת לאנשים מסביב להרים גבה. שירימו. לי לא אכפת.

הרבה אמרו לי "מי שאין לו כלב לא יבין" וזה נכון. אבל אני ארחיב ואומר שמי שאין לו כלב שאיתו מלפני הקמת המשפחה יבין עוד פחות.
כשעברתי לדרום אפריקה ריס עבר איתי לשלוש שנים, כשעברתי לתאילנד ריס עבר איתי לשנה וחצי. אין פוסט גדול מספיק בשביל לרכז את החוויות שעברתי איתו הרי הוא ליווה אותי מנערה שמצאה מקום עבודה ראשון בחייה לאישה בתפקיד בכיר, לכלה בחתונתה, לאם לארבעה, לדודה, לעצמאית… כמה חבל לי שהרשימה נעצרה לנו כאן והוא לא יזכה לראות את כל מה שהעתיד צופן לי.

לא נותרנו לבדנו.
אני עשירה. יש לי בעל, ארבעה ילדים והיו לי שלושה כלבים.
כשהייתי בדרום אפריקה (בגיל 22 והכל מועצם וטוטאלי) עבדתי הרבה מאוד שעות. לא רציתי שריס יהיה לבד בבית אפילו שהייתה לו חצר ענקית בה הוא יכל לרוץ וליהנות ולכן ביחד עם אחי הבכור נסענו לחווה רחוקה לגידול כלבי ג'ק ראסל ואימצנו לכל אחד מאתנו גור.
מצאנו גורים בני 3 ימים בלבד, מטריפים! (אל תעופו עלינו, בחרנו את בחירי ליבנו וחזרנו לאחר שלושה חודשים לאסוף אותם אחרי שסיימו לינוק ולהתחנך על ידי אמם).
אחי בחר את שפיץ שהיה נראה כמו פרופסור מחוכם והתגלה לאורך השנים בדיוק ככזה. כלב מבריק, מדהים ביופיו שליווה את אחי ממש עד לפני כמה חודשים כשהורעל באכזריות בביתו שבהוד השרון ואני בחרתי את חוחו.
משמעות השם "חוחו" בסלנג האפריקנרי היא ג'וק קטן אבל לא ג'וק מגעיל כזה. זה שם חיבה ליצורים קטנים וחמודים והיא הייתה יצור קטן וחמוד.

כשנכנסתי עם חוחו הביתה, ריס היה מאוד מרוגש. הוא ניגש אליה, ריחרח, נשכב על הגב ואפשר לה להכיר אותו. היא הריחה אותו, הביטה סביב, הסתובבה אלי והעבירה לי מסר במבט אחד בלבד:
"תגידי לי, מה זה הכלב המגעיל הזה שיש לך פה?" 🙂

חוחו לא סבלה אותו. היא חשבה שהוא היצור הכי מיותר שנוצר בעולם וכך מצאתי את עצמי עם שני כלבים משועממים לבד בבית כשאני טוטאלית בעבודה. מה עושים? מאמצים!
נתתי לשניים חודש לעבוד על הזוגיות וכשזה נכשל חזרתי לחווה ואימצתי את ניקי, שלימים הפך לבעלה האוהב והתומך של חוחו.
חוחו וניקי זה סיפור אהבה. הסבב הראשון של הגורים שהם עשו היה בהפתעה וההמלטה התקיימה בדרום אפריקה. היו שישה גורים מטריפים ואני ראיתי במו עיני את חשיבות שלושת החודשים הראשונים של גורים עם אמם והיא הרבה מעבר להנקה. מדובר בחינוך בסיסי של התנהגויות. חינוך שריס לא קיבל ואני לא ידעתי לתת לו, חינוך שהיה חסר לו בכל אינטראקציה שהייתה לו עם כלבים אחרים.

חוחו וניקי היו סיפור אהבה ואני וריס נותרנו זוג משל עצמנו.
מזה 11 שנים שריס קיבל עדיפות משנה לאחר שנישאתי לגאי, בעלי המתוק. אבל לשמחתי, גאי אהב אותי ואת הכלבים שלי.
לשמחתי או להפתעתי… או אולי זה פשוט ככה אמור היה להיות?
מה שבטוח הוא שבבוקר ביום ראשון האחרון, גאי ואני בכינו מאוד על לכתו של ריס אבל שמחנו עבורו.
לפני כשלושה שבועות, ריס עבר אירוע לב באמצע טיול משפחתי.
בשלושת השבועות האחרונים הוא הלך ונעלם. ההתלבטות אם לעזור לו או לא הייתה גדולה עלינו ואני שמחה מאוד שהטבע התערב ולקח החלטה.

בשבועות האחרונים הוא היה כל כך גריאטרי שהטיפול בו דרש הרבה מאוד ממני ופתאום ההיעלמות שלו השאירה לי המון זמן למחשבות וקשה לי עם המחשבות.
אתמול כבר לא יכולתי לשבת בבית יותר. כל המצבים אותם לקחתי כמובן מאליו צצו לי וריס היה חסר לי בכל צעד ופעולה בבית.
מצאתי (לקחתי) לי 50 דקות וישבתי על ספסל בפארק די שקט בעיר וחשבתי.
ההתדרדרות שלו הייתה כל כך מהירה. רק לפני חודש יצאנו כולנו, זוג אוהבים, ארבעה גברברים ושלושה כלבלבים לטיול בגבעת הברפיליה שליד ביתנו והנה אני כאן, יושבת על ספסל בפארק ומנסה לא לחשוב על הכלב שהלך.
ההתדרדרות המהירה מאפשרת לי לזכור אותו כמו שהיה פעם.

אני מוחקת בכל הכוח את השבועות האחרונים מזיכרוני ומשאירה לי את ריס.
הכלב שאמרו לי שיהיה קטן אבל גדל להיות שרירי, חסון, מרשים ויפיפה.
הכלב שאמרו לי שיהיה רגוע מספיק בכדי לחיות בדירה אבל היה צד יונים בחצר הענקית בדרום אפריקה.
הכלב שאמרו לי שהוא בן שלושה חודשים אבל היה רק בן שלושה שבועות כשאימצתי אותו ולא ידע איך להתנהג עם בני מינו ולא יכול היה להצטרף לטיולים או לצאת לפארקים והיה זקוק להמון תיווך, שמירה והדרכה.
הכלב הכי יפה בעולם שהיה הראשון שלימד אותי אהבה טוטאלית.

אמרו לי שחווית הפרידה וההתמודדות עם המוות חשובה מאוד לילדים וטוב שהם חוו את זה עכשיו עם כלב לפני שהחיים האמיתיים יכו בהם.
אני שמחה עבורם שהם חוו את הפרידה ממישהו אהוב אבל אני לא חווה פרידה מכלב, אני חווה משבר של ממש.

מי שאין לו כלב לא יבין ומי שיש לו כלב שאיתו מתקופת הרווקות יבין עוד יותר.
ריס נולד ב-1.7.2000 ומת ב-22.5.2016 ואני אוהב אותו עד יום מותי.

מודעות פרסומת