חשבתם פעם על המונח "חכם בצורה בלתי רגילה"?
כולם משתמשים בו בכדי להגדיר אנשים חכמים מאוד אבל… יש למונח הזה משמעות אחרת.
להיות "בלתי רגיל" זה משהו שונה מאשר מצטיין במשהו.

אחת מנשות החינוך שליוותה את אדר שלי בשנים האחרונות הסבה את תשומת ליבי לכך שהוא חכם בצורה בלתי רגילה.
"כן, אני יודעת, הוא ממש חכם" עניתי אבל היא תיקנה אותי והרחיבה שזאת לא הכוונה.
היא הסבירה שיש לו צורת חשיבה מיוחדת ויכולת הסקה שונה שכמובן מלווים בחוכמה אבל הייחודיות שלו היא שהוא חכם בצורה בלתי רגילה.

כל החופש הגדול חשבתי על זה. האם מערכת החינוך של היום יודעת להתמודד עם "בלתי רגילים"?
השנה אדר התחיל כיתה א' ואני מפחדת שהוא יסחף לבינוניות. אם הוא רק ירצה הוא יצטיין בהכל אבל אם הוא לא ירצה? ידעו לסקרן אותו? ידעו להוציא ממנו את היכולות האמתיות שלו גם אם הוא יתעצל לעשות זאת בעצמו?

ביום חמישי האחרון לקחתי רק את אדר ונסענו לחגוג בת מצווה לרחוקת משפחה שלי.
"רחוקת משפחה" זה תיאור לכל מי שאני לא מצליחה למצוא את התיאור המדויק לקרבה המשפחתית שלי אליהם. לילך היא הבת של הבת של בן הדוד של אמא שלי 🙂
ישבנו לנו באוטו ואדר הכריז על הזמן הזה כעל "זמן איכות" וטען שחייבים לדבר על כל מיני דברים חשובים.
"בטח" אמרתי לו "על מה תרצה לדבר, מה הכי חשוב?"
"הכי חשוב זה החיים" הוא ענה לי בטונציה יומרנית ודרמתית כאילו הוא ידע שזה יצחיק אותי או שיגרום לי להרחיב בדיבור.
להיכנס לשיחות פילוסופיות עם אנשים שחושבים בצורה בלתי רגילה זה מדהים ומאתגר. סוג של התעמלות למוח כיוון שהם חדים ושמים לב לכל מילה והקשר ואם יש אי התאמה, תהיו בטוחים שזה יתפס ברשת שלהם. זה מרגיש כאילו אני מנהלת שיחה עם מישהו שנמצא שני משפטים לפני ורק מחכה שאני כבר אגיע לאיפה שהוא נמצא.

"לא, יפה שלי, אין משהו שהוא הכי חשוב. הכל חשוב בחיים והחיים חשובים בעצמם".
"לא הכל חשוב. למשל… האבנים לא חשובות. נכון אמי?"
אם הוא רוצה להתחכם, אני אתאמץ ואתחכם. החלטתי להתאמץ ולמצוא משהו הכרחי וחיובי בכל מרכיב ומרכיב ביקום עד שאספק את הרעב שלו לטיעונים וצידוקים שהכל חשוב בחיים והחיים חשובים בעצמם.
"בטח שאבנים חשובות. הם משמשות לבניית בתים וסלילת כבישים. בלי אבנים לא היינו יכולים לנהוג בכביש הזה עכשיו".
"אה" אמר החכם הקטן "אבל שמיים לא חשובים. נכון אמי?"
"בטח שהם חשובים, יפה שלי. השמיים משמשים סינון לקרני השמש. בלי השמיים, חום השמש היה חודר בצורה חזקה מדי לכדור הארץ ולא היינו יכולים לחיות פה".
"אה" אמר השובב קטן "אבל השמש לא חשובה. נכון אמי?"

כבר הרגשתי חיוך מתגנב לו בזווית הפה והבנתי שהוא בעיקר מנסה להמשיך את השיחה ולראות אם אני אצליח למצוא תשובות לשאלות שלו. אני אוהבת אתגרים 🙂

"בטח שהשמש חשובה. בלי השמש אין חיים. כל יצור חי וכל צמח ופרח חייבים שמש בשביל לחיות".
"אה" אמר אדר "אבל… עלים. העלים של העצים לא חשובים, רק הפירות חשובים כי אוכלים אותם. נכון אמי?"
"בטח שהעלים חשובים" עניתי לילד המיוחד הזה  "שטח העלה הוא החלק בעץ שסופג את קרני השמש וככה מכניס את החומרים אותם הצמח צריך בשביל לצמוח. קוראים לזה פוטוסינתזה".

"וואו" אמר בני היקר "באמת הכל חשוב בחיים וגם החיים עצמם חשובים".

אחרי המסקנה הזאת היו כמה דקות של שקט באוטו. הנחתי שהוא נודד במחשבות. בכל זאת, הוא הבן שלי ואני נודדת המון במחשבות. במיוחד אחרי שאני מגיעה למסקנות ששינו את נקודת המוצא של השיחה.
ניצלתי את השקט לנדוד גם אני במחשבות ונזכרתי בכל מיני מקרים בהם רציתי לכתוב או לספר על אנשים ותושבים בעיר וכשפניתי אליהם עם שאלה "אפשר לכתוב עליך?" התגובה שלהם הייתה "למי אכפת ממני? למה אני חשוב?".

את התשובה לשאלה של אדר קל לי יותר להסביר במונחים של מרכיבי המכונית.
האם יש חלק אחד חשוב יותר מהאחר?
נכון שתיבת ההילוכים משמעותית אבל היא לא תעזור אם אין הגה. וההגה לא יעזור אם ירד גשם והווישרים לא יעבדו. והווישרים לא יעזרו גם בגשם אם הבורג שמחזיק את הדלתות לא יהיה במקומו….
כולנו חלק מהחיים. כולנו חשובים.

באותם דקות של שקט, הבטחתי לעצמי לכתוב לכם על השיחה המדהימה הזאת עם בן ה-6 שלי ועל המסקנה שהוא הגיע אליה ואני מקווה שתלווה אותו כל החיים.
חשבתי על זה שכולנו צריכים להגיע למסקנה הזאת.
אין אחד חשוב יותר מהשני, אין אחד מעניין יותר מהשני וכולם חשובים ומעניינים.
אני לא טובה יותר מאף אחר ואין אף אחד שיותר טוב ממני. אני וכל האחרים פשוט נהדרים.

הכל חשוב בחיים והחיים חשובים בעצמם.

מודעות פרסומת