החיים במודיעין – כל מה שקשור לחיים… אבל הכל!

לפני שאכנס לעובי הקורה ולתוצאות הבדיקה שלי, חשוב לי לכתוב כמה מילים על השאלון, על התגובות שקיבלתי, ההערות והמילים שנשלחו לעברי והחוויה האישית שלי.
אתחיל בפירוש המילה "הדתה". פירוש המילה הוא תהליך מעבר מהלך חיים חילוני לדתי והמילה ההופכית לה היא "חילון".

כשהעליתי את השאלון הבהרתי בצורה ברורה כי הוא לא מתייחס למערכת החינוך בכוונה תחילה ומכמה סיבות שאשמח עכשיו להרחיב עליהם. הראשונה היא שכאשר נושאים מסויימים נוגעים לילדינו, יש לנו נטייה לעמוד על הרגליים האחוריות ולהגן עליהם וכשמישהו מתגונן, קשה לנהל איתו שיחה רגועה ועניינית. הסיבה השניה היא שההדתה במערכת החינוך לא קשורה לעירנו, מודיעין, אלא למשרד החינוך ולישראל כולה. הסיבה השלישית והאחרונה היא כדי לבדוק אם הצעקה הגדולה שנשמעת מתייחסת בעיקרה למסגרות החינוך (ואל תטעו, הצעקות על תהליך הדתה שעוברת העיר נשמעות מרחוק).
הייתה לי תחושה ורציתי לבדוק אם כשמוציאים את מסגרות החינוך מחוץ לשאלון, התושבים עדיין חושבים שהעיר עוברת הדתה ואם כן, במה זה מתבטא.

השאלון כוון לתושבי העיר החילוניים וזאת כיוון שמי שחי את חייו בצורה מסורתית/דתית, הגיוני שלא יתלונן על הדתה כפי שמי שחי את חייו כטבעוני לא יתלונן על יותר ויותר בתי קפה מהז'אנר שייפתחו בעיר.
הרבה מאוד מהתגובות על השאלון היו מהקהל הדתי שחש צורך להתגונן מפני התוצאות.
דווקא הצורך הזה, להתגונן, הוא הסיבה שבגללה יצרתי את השאלון.
לא. לא כדי לפלג וגם לא כדי להגדיל את הקרע בין התושבים אלא כדי להראות בצורה חד משמעית וברורה אם הצעקה על הדתה משקפת את דעת הרוב ואם בכלל יש סיבה להתגונן.

בשאלון שבניתי שאלתי חמש שאלות פשוטות שניקו את הססמאות הגדולות ואיפשרו לקהל לענות בצורה נקודתית ואמיתית. העליתי חמישה נושאים שמככבים בתלונות התושבים וניסיתי לבדוק מה אחוז התושבים שחולק את הדעה והאם הרוב הוא בהחלט דומם.
מעל 600 תושבי העיר (גברים ונשים) מילאו את השאלון ואני מביאה לכם את תוצאותיו:

עד כמה אתם חשים שמודיעין-מכבים-רעות עוברת תהליך של הדתה?
13% טענו שהם מרגישים הדתה ושהדבר מפריע להם מאוד.
16% טענו שהם מרגישים הדתה פה ושם אך שהדבר אינו מפריע להם בכלל.
71% טענו שהם אינם מרגישים הדתה בכל צורה שהיא.

ממבט בתוצאות השאלון, אני יכולה לומר בוודאות שתושבי העיר לא מרגישים שמודיעין עוברת תהליך של הדתה.

האם מפריע לכם שאין תחבורה ציבורית בשבת?
14% טענו שהדבר מאוד מפריע ואפילו מרגיז ומגביל.
24% טענו שהדבר מפריע להם אבל רק מבחינה עקרונית כי בפועל הם לא משתמשים בתחבורה ציבורית בשבת.
62% טענו שהדבר אינו מפריע להם כלל ושאינם משתמשים בתחבורה ציבורית בשבת.

לא יודעת מה איתכם אבל לי נראה שחוסר התחבורה הציבורית בשבת לא מפריע לרוב התושבים בצורה של חוסר שירות או מענה על צורך אמיתי אלא כעיקרון. מתוך תוצאות השאלון, אולי כדאי לשאול את השאלה האם ההחלטה על חוסר תחבורה בשבת היא מטעמי דת או מטעמים כלכליים של העירייה שהבינה שהצורך לא באמת קיים אלא העיקרון?

האם חסרות לכם מסעדות בשבת?
34% טענו שהדבר מאוד מפריע, שהם יוצאים הרבה בשבתות ושנמאס להם ללכת שוב ושוב לאותם מקומות.
21% טענו שהם לא יוצאים הרבה בשבת וכשכן יוצאים למסעדות, המקומות הקיימים מספקים מרחב בחירה מספיק עבורם.
45% טענו שהם לא יוצאים בשבת למסעדות בכלל ולכן הדבר לא מפריע להם.

בשאלה הזאת דווקא ניתן לראות שחוסר המקומות לבילוי בשבת מפריע לחתך לא קטן מהאוכלוסיה. יחד עם זאת, לא בטוח שניתן להגדיר את הדבר במסגרת 'הדתה'. מדובר בעסקים פרטיים שעושים החלטות כלכליות על פי שיקולים אישיים. מה שבטוח הוא שאם מישהו מתלבט לפתוח את המקום שלו ביום שבת, נראה שהשוק לשירות הזה בהחלט קיים.

האם אתם מרגישים שכופים עליכם דת בעיר?
5% טענו בצורה חד משמעית שזאת תחושתם.
23% טענו שהדבר נכון בחלק מהמקרים.
73% טענו שהם לא חשים כפייה דתית בכלל.

אני חושבת שכפייה דתית הוא מונח חזק וגדול ושאנשים זורקים אותו לאוויר בלי להתלבט פעמיים. על פי התפלגות נורמלית של דעות (תיאוריית הפעמון), בעיר עם אוכלוסייה מעורבת כמו מודיעין סביר להניח שיהיו כאלו שחושבים כך וכאלו שחושבים אחרת. יחד עם זאת, 5% בודדים חושבים שהם חווים בעיר כפייה דתית וגם אם נוסיף את המספר הזה לאלו שחשים כך רק בחלק מהמקרים, נראה שהרוב המוחלט של תושבי העיר חיים בשלווה ובשלום בין אם הם דתיים, מסורתיים או חילוניים.

מה צביונה של העיר מודיעין לדעתכם?
7% טענו שלדעתם צביונה של העיר הוא דתית.
93% טענו שצביונה של העיר לדעתם הוא חילונית.

השאלה האחרונה עוררה הרבה עניין וקיבלתי הרבה טענות לגביה. רבים טענו שהייתי צריכה להוסיף עוד אפשרות של "מעורבת" לבחירה ולחלקם גם עניתי והסברתי את הטיעונים לבחירה הזאת. העובדה שבפועל עירנו מעורבת לא משנה את צביונה. העובדה שאנחנו חיים בשלווה אחד עם השני לא משנה את צביונה של העיר וחשוב היה לי לראות אם תושבי העיר מרגישים שהם חיים בעיר עם צביון דתי או חילוני.
נראה שבאופן חד משמעי, ביחד עם הצעקות, התלונות והרעש, כשמוציאים את עניין החינוך מהמשוואה, תושבי העיר חשים שצביונה היה ונותר חילוני.

לסיכום, אתן כמה מילים מהחוויה של העלאת השאלון.
מיד עם העלאתו לאוויר נדהמתי ממהירות מילוי השאלון וההתגייסות של כולם להשמיע קול. יחד עם זאת, נמלאתי עצב עמוק.
בעוד שהפוסט שדיבר על השאלון זכה לכמות לייקים ותגובות קטנה, היו מעל 600 אנשים שמילאו את השאלון בסתר. קשה היה לי לתהות אם הסיבה היא האנונימיות, האם רק כיוון שמצאתי דרך להשמיע את ההמון הדומם קולו נשמע ואם אנחנו, כחברה, כל כך אלימים עד שאנשים מעדיפים פשוט לשתוק.

כחצי לשעה לאחר העלאתו של השאלון החלו להגיע אלי תגובות.
הקהל החילוני שמילא את השאלון פירגן. היו כאלו שאמרו שחשוב שהעליתי את הנושא לדיון, היו כאלה שאמרו שהשאלון היה נעים למילוי, היו כאלו שאיחלו שסוף סוף יראו שהצעקה לא משקפת את דעת הרוב והיו כאלו שאמרו "די להדתה ודי לשחיטות".
לאחר התגובות האלו, החלו להגיע התגובות של הקהל המסורתי/דתי והם לא היו מפרגנות בכלל.
התגובות החלו מטענות על השאלון, השאלות והניסוחים והגיעו עד לכדי איומים וקללות שלהן זכיתי באופן פרטי.
אני לא באה בתלונות לאף אחד, להיפך.
חשוב היה לי להעלות את השאלון לא רק כדי להראות את תוצאותיו (אותם ניחשתי מראש) אלא גם להראות את תוצאות הצעקות והרעש סביב נושא ההדתה. העליתי שאלון במטרה להראות שכלל תושבי העיר החילוניים לא חשים בהדתה אך הקהל הדתי/מסורתי כבר מאס במתקפה המתמדת נגדו והרגיש צורך להתגונן מפני השאלון.

אני מקווה שתוצאות השאלון והתגובות שעצם העלאתו גררו יהדהדו בכולנו וישלחו כל אחד ואחת מאיתנו לעשות חשבון נפש. מי מתגונן ולמה, מי מתקיף ועל מה ומי עושה הרבה רעש.

אני חושבת שבשאלון שעשיתי, הקול הדומם דיבר ואני מזמינה את כולכם לקחת את הדברים של המיעוט הרועש ברשתות החברתיות בפרופורציות הנכונות.
יש לנו עיר נהדרת עם אוכלוסייה משולבת שחיה בשלום אחד עם השני ועכשיו יש לנו גם שאלון שמוכיח את זה  🙂