החיים במודיעין – כל מה שקשור לחיים… אבל הכל!

אתמול היה לי חרא של יום.
לא 'קרה' שום דבר. לא היה שום מאורע קטסטרופלי שהצדיק את נפילת המתח שחוויתי בשעות הערב, אבל היא גם לא קרתה משום מקום וללא סיבה.

כבר מזמן הפנמתי שאין ברירה ומצאתי בי את היכולת להתמודד עם חוויות קריאה שליליות מספר שכתבתי. לא רק שזה מקובל ומכובד שלא כולם יתחברו ליצירות שלי, אני גם מעדיפה שכך יהיה עם ספריי. כפי שאמרתי לא פעם, לא רציתי ליצור מוסכמה חברתית שמתאימה לכל חתכי האוכלוסייה והקוראים.
טוב ונעים לי שספריי מצריכים מהקוראים יכולת ניתוח של הטקסט החבוי בין השורות ולא מעט ממנה.

טוב לי ככה. רוב הזמן. אתמול לא היה לי טוב.
לא בגלל חווית הקריאה השלילית שעלתה ולא בגלל ההתמודדות שלי איתה. שוב, אני אוהבת את זה שסדרת לומד לאהוב לא מתאימה לכל אחת.
אתמול היה לי חרא שלי יום כי נאלצתי להתמודד עם צרות עין.
אין שום דרך אחרת בה ניתן לתאר את מה שעבר עליי אתמול מלבד צרות עין.
אולי בעצם… רוע. רוע וכוונה להרוס. כן. רוע, כוונה להרוס, מטרה להכפיש את שמי ואותי, צרות עין ו… כנראה שבכל זאת יש בי הרבה דרכים לתאר את מה שנאלצתי להתמודד איתו אתמול, אך ממול כל אלו, לא פספסתי את ערימות התמיכה והעידוד שקיבלתי והיו הרבה מאוד מאלו.

אם אומר לכם שמישהי פסלה אותי, את הספרים שלי, את האיכות שלהם ואף אמרה שלא ניתן לקרוא לי סופרת ראויה רק בגלל שאני לא שומרת שבת, זה ישמע לכם הגיוני? ומה אם אומר שזה היה כיוון שאני לובשת ביגוד חושפני? מה אז תהיה דעתכם על כך? אולי אם אומר שזה היה דווקא כיוון שאותה מבקרת גילתה שאני נוהגת במהירות מופרזת בדרכים בין עירוניות זה ישמע לכם מספיק הזוי או אם טענה שקצב הכתיבה שלי הוא מהיר מדי ולכן לא איכותי? מה אם אומר לכם שאותה אחת פסלה את המילים הכתובות שיצאו ממני מבלי לקרוא מילה אחת מהן?

נשמע הזוי נכון? אני מסכימה.
אז לא. לא מכל הסיבות שכתבתי למעלה היא פסלה את ספריי אלא רק מאחת מהן. נכון שעכשיו אתם תוהים איזו מהסיבות היא ההזויה פחות שתביא מישהי לכדי כתיבת אמירות מרושעות ברשתות החברתיות ולפגוע בי ובפרנסה שלי? אז אחסוך לכם את המאמץ ואומר, שאני מצטערת, אבל אני לא מצטערת.

אני לא מצטערת שהסיפורים נבנים בראשי לכדי ספרים בקצב מסחרר, אני לא מצטערת על כך שאני עצמאית ועובדת בכתיבת ספריי דבר שמאפשר לי להשלים אותם מהר מאחרות, אני לא מצטערת על כך שעבודת הכתיבה על אחד מספריי לא אורכת חודשים או שנים ואני לא מצטערת על כך שהוצאתי שמונה ספרים בשנה האחרונה.

אני לא מצטערת ולהיפך, אני גאה בכך.
אני גאה על שנים של עבודה חרוצה בשכירות בתחום ההיי-טק שהקנתה לי ידע רב ויכולות טכניות המעצימות את יכולותיי גם היום. אני גאה על עבודה עיקשת של שנים כעצמאית שאפשרה לי להגיע למציאות בה אני בוחרת במה אעסוק. אני גאה בכך שיש סביבי מעגל של משפחה, חברים ואנשי מקצוע שמתגייסים לתמוך ולעזור לי להשלים כל ספר וספר שכתבתי כאילו היה שלהם ואני מתמלאת גאווה ממילות החיזוק או הביקורת השלילית שהם משמיעים באוזניי.
אני גאה בכך שאני קמה בכל בוקר, כותבת ברצף במשך שעות על גבי שעות ואז מקבלת את ילדיי מבית הספר ומתפנה אליהם.
אני גאה ואני לא מצטערת.

אתמול מישהי כתבה משהו שעד עכשיו הגיע אלי רק כשמועה והיא העציבה אותי מאוד. עצוב היה לי לשמוע שדווקא מה שמסב לי גאווה גדולה יכול להוות עבורי מכשול להצלחה לה אני מייחלת, אבל הבוקר קמתי בתחושות שונות.

עדיין עצוב לי, לא אשקר. אני עדיין חוששת שאם אוציא ספר אחר ספר בקצב לו אני רגילה יהיו כאלו שיטענו שאין סיכוי שיצרתי משהו איכותי מבלי שיקראו מילה ממנו.
אני חוששת שצרות העין של הסובבים תפיל אותי שוב לכמה ימים בהם אני לא מצליחה לכתוב מילה אחת, אבל היום קמתי אמיצה יותר.
היום קמתי והבנתי שלא משנה מה אעשה, יהיו כאלו שזה לא יתאים להם.
אם אכתוב מהר מדי, לא יכול להיות שכתיבתי איכותית ואם אכתוב לאט מדי, זה ירגיז את הקוראות שממתינות להמשכים.

אז היום הבנתי שלמרות שעצוב לי, אני אתגבר.
היום קמתי בבוקר ויצאתי לפגישה אצל מפיץ מוכר מאוד שמעוניין למכור את ספריי ברשתות הספרים הגדולות. כשחזרתי הביתה, שלחתי את הכריכה של ספרי התשיעי לבית הדפוס ואתם יודעים מה עשיתי מיד לאחר מכן? פתחתי קובץ חדש במחשב והתחלתי לכתוב ספר נוסף כי זה מה שאני רוצה לעשות.

האם כשאסיים, אשמור אותו לעצמי ואוציא אותו רק בעוד כמה חודשים כדי להעמיד פנים שכתיבתו הייתה ארוכה וקשה? מי שמכיר אותי יודע שהתשובה לזה ברורה מאליה.

העמדת פנים ואני לא הולכים יד ביד וטוב לי ככה.
אני אמשיך לכתוב ספרים כי אני סופרת, אני אוציא אותם לאור כשאסיים אותם כי אני גאה ביצירות שלי ואני אתעצב שוב כשרוע צרוף יציג עצמו בפניי כי כזאת אני.

ואתם? לכם יש חלק גדול מאוד במשחק הזה כי אתמול, כשניצבתי בגאווה מול אותו רוע, היו שם הרבה לוחמי צדק שנעמדו מאחוריי ונשפו במפרשיי רוח גבית מרעננת ומחזקת. רוח של אהבה שאפשרה לי לקום היום בכוחות מחודשים.
עבורכם, עבור כל אחת ואחד מכם, אני לא אתנצל, לא אשבר ולא אפחד.

אני אכתוב.
עבורכם ❤