ישבתי על ספסל במסדרון וספרי "שבויה באהבה" נח על ברכיי.
לבי פעם בעוצמה וחיכיתי בקוצר רוח שלשכת סגן ראש עיריית תל אביב תתפנה ושאני וחברותיי הסופרות נוזמן להיכנס ולהשתלט עליה עם ערב הקראת ספרות רומנטית.
"יו, יש לי את הספר הזה בבית. איך הוא?" אחת מהעוברות והשבות בבניין העירייה חלפה על פניי והחוותה בידה על כריכת הספר "כדאי? הוא סקסי?" היא הוסיפה עם קריצה.
"אממ… הוא… כלומר…" גמגמתי. דווקא על הספר הזה, לא רציתי לומר שהוא סקסי ובכלל איך יכולתי לענות מבלי לחשוף ש…
"את יודעת שזאת הסופרת שכתבה את הספר, נכון?" יולנדה, חברתי שישבה לצידי, מיהרה למלא את החלל שהותרתי עם חצאי המילים שבקעו ממני.
"ברצינות?! את צוחקת עליי! את כתבת אותו?" היא חזרה על צעדיה וקרבה כדי ללחוץ את ידי "יו, אני מסמיקה. איזה בושות" היא השלימה ונעלמה בתוך אחד מהחדרים בהם התקיימה פעילות בנושא המילה הכתובה.
כך התחיל ערב אתמול, ערב אליו הוזמנתי כאחת מתוך חמש סופרות מהז'אנר הרומנטי שהגיעו לייצגו באירוע ענק של עיריית תל אביב. על התכנייה היו כתובים שמות כמו מאיר שליו ועמוס עוז (שלא הספיק להגיע לאירוע) ואני, אלונה ירדן. להמשיך לקרוא "סופרת במשרה מלאה"
