חיפוש

החיים במודיעין – כל מה שקשור לחיים… אבל הכל!

אני אלונה ירדן ואני כותבת מהחוויות של החיים במודיעין ובכלל… החיים קורים בכל הערים והחוויות בטח חוזרות על עצמן. ניפגש בתגובות…

תגית

הבלוג של אלונה ירדן

לא האמנתי, אבל זה קרה!

כבר המון זמן לא כתבתי בבלוג שלי, אבל זה לא בגלל שלא כתבתי.
כתבתי המון, פשוט המילים והרגשות שלי הרגיעו את נפשי הגועשת בין הפרקים שבקעו ממני, דרך הדמויות השונות.

עכשיו, כשיש לי שקט בראש ובבית, אני מביטה סביב ומבינה שמשהו קרה.
בלי שהרגשתי, משהו בי השתנה. יש שיאמרו שזאת השפעת גיל ה-40, יש שיאמרו שזה סוג של משבר, אבל אני לא מחפשת הגדרות ותוויות. אני רק אומרת שמשהו קרה. להמשיך לקרוא "לא האמנתי, אבל זה קרה!"

מודעות פרסומת

מי שמביט בי מאחור

מי שסובל הכי הרבה מכך שהתחלתי לכתוב ספרים הם קוראי הבלוג שלי.
את מה שבוער בי אני מוציאה בין הפרקים על הדמויות במקום לשפוך את לבי אליכם פה.
באגוצנטריות (שמאוד אופיינית לי 🙂 ), אני מסתפקת בפורקן הזה.
הפעם פרץ הכתיבה היה ארוך במיוחד ואני בכלל לא מאמינה שכתיבת הסדרה הסתיימה.
הייתי בטוחה שאכתוב את דרכה של נעמה לעד, אבל הכרך הרביעי נשלח אל בית הדפוס והריק שנותר בחיי ללא כתיבת הסדרה השאיר אותי קצת מבולבלת. להמשיך לקרוא "מי שמביט בי מאחור"

אחד בפייס, אחד בלב

כל ספר שיוצא ממני בדרך כלל מונע מנושא שבוער בתוכי.
מספיקה לי צפייה בכתבה, שתספק זווית ראייה שונה על מציאות שלקחתי כמובן מאליו, כדי לדגדג את יצר הכתיבה אצלי ולגרום לי לפתוח מסמך חדש.

הפעם לא היה שום דבר שדחף אותי לכתוב את 'הרווקה' והתוכנית שלי עבור הסדרה הייתה שונה לחלוטין לפני שיצאתי בכתיבתה.

טעיתי לחשוב שסיפורה של נעמה נכתב מתוך רצון להתאוורר או להוציא ממני משהו קצת פחות מעמיק, והבנתי את זה מעוצמת הטלטלה שבחירת המילים לתקציר הספר גרמה לי.
פתאום סירבתי למחוק משפט מסויים או להוסיף משפט אחר ומצאתי עצמי מגוננת עליה ועל הדרך בה בחרה לצעוד. להמשיך לקרוא "אחד בפייס, אחד בלב"

למה חצי כשאפשר שלם?

השבוע קיבלתי הצצה והבהרה עד כמה קצרים החיים שלנו.
באותו יום הרגשתי כבויה.
עצב גדול ליווה כל פעולה ופעולה שעשיתי, מחשבות על אהבה גדולה שנחצתה לשניים, על בני המשפחה שנותרו, על דמעות שזלגו מעיני כל הנוכחים ועל פרופורציות.
המון המון פרופורציות.

בבוקר המחרת התעוררתי מרוממת. מה זה מרוממת? התעוררתי מרחפת!
התעוררתי עם כבוד והערכה חדשה לחיים, לדברים הקטנים, לקשיים, לפינוקים, לאתגרים ולכל דבר שהחיים מביאים עמם כיוון שהם, החיים, לא דבר שעלינו לקחת כמובן מאליו.

זהו.
אין לי שום דבר אחר לומר לכם מלבד את המובן מאליו. למה זה מובן מאליו? כיוון שאין צורך באף אחד אחר כדי לדעת שעליכם להעריך את החיים. גם אני לא הייתי צריכה את זה. אלו משפטי השראה מוכרים, חרושים ומכובסים שנאמרים כל כך הרבה, עד שאיבדו כבר בעיניי את משמעותם, אבל… השבוע קיבלתי הצצה והבהרה עד כמה החיים שלנו קצרים וזה כל מה שהייתי צריכה כדי לקבל את מנת הפרופורציות שלי. להמשיך לקרוא "למה חצי כשאפשר שלם?"

מצטערת, אבל אני לא מצטערת

אתמול היה לי חרא של יום.
לא 'קרה' שום דבר. לא היה שום מאורע קטסטרופלי שהצדיק את נפילת המתח שחוויתי בשעות הערב, אבל היא גם לא קרתה משום מקום וללא סיבה. להמשיך לקרוא "מצטערת, אבל אני לא מצטערת"

מילה אחת קטנה ובתוכה עולם ומלואו אז… תודה!

זה הספר הראשון בו החלק של התודות לא נכתב מיד עם סיום כתיבתו. זה לא שאין לי למי להודות, פשוט בורכתי במעגל נאמן של תמיכה ונתינה לו הודיתי פעמים רבות בסופו של כל ספר וספר שכתבתי.
טעיתי לחשוב שאין טעם להודות שוב באותן מילים כתובות מפני שעצם אמירת התודה היא העיקר גם אם היא נאמרת בדיוק באותה צורה פעם אחר פעם אחר פעם.

אז, תודה!

להמשיך לקרוא "מילה אחת קטנה ובתוכה עולם ומלואו אז… תודה!"

לא קל לחיות בנקודות קיצון

בשבועות האחרונים הרשת וכל ערוצי התקשורת גועשים עם תלונות וטענות על הטרדות מיניות.
אני מודה. אפילו אתמול ישבתי עם גאי, בעלי המתוק, שחזר לאחר שבועיים בחו"ל ושוחחנו על הנושא. אני מרגישה צורך להתוודות כיוון שעד אתמול, לא חשבתי שזה נכון לקום ולהתלונן בפומבי על משהו שקרה לפני 20 שנה תוך ציון שמות אך יחד עם זאת, יכולתי להבין את המצוקה של מי ששתקה. הייתי חצויה בדעתי והרגשתי רע מאוד עם זה.

זה לא שלא עברתי הטרדות מיניות בעברי. עברתי, חוויתי והתמודדתי. כך לפחות חשבתי.
הכותרת בתכנית בה צפיתי בערב שישי הייתה "סערת ההטרדות המיניות" והדבר היחיד שעלה בראשי באותו רגע (כמו בכל פעם שהנושא עולה לדיון ציבורי) הוא האיש שהיה מרכז המגמה הטכנולוגית כשלמדתי בתיכון אורט מוצקין. להמשיך לקרוא "לא קל לחיות בנקודות קיצון"

אני לא פטיש

הפירוש המילוני של המונח החפצה הוא: "התייחסות לאדם כאל חפץ".
זה מונח שאת משמעותו מאוד לא נעים לחוות ולצערי הוא מוכר יותר בהקשר של העצמה נשית. 'סקס מוכר' ואמרות באותו הסגנון, הביאו לכך שהיו משתמשים בנשים ובנשיות שלהן ככלי מכירה למוצרים או שירותים ולכן המונח 'החפצה' מעלה אצלי קונוטציות בהקשר הזה למרות שבעצם, הוא רחב בהרבה יותר מזה.

כל אדם שבחר לחשוף את עצמו ולהפוך לדמות ציבורית מתמודד עם תופעת ההחפצה.
קומיקאים שמתבקשים לספר בדיחה כשהם בתוך מעלית כאילו היו מכונת בדיחות ולא אדם עם מיליון דברים על הראש, נבחרי ציבור שנשפטים על סגנון הלבוש שלהם או על ניהול משק הבית שלהם, מפורסמים כאלו ואחרים שנמצאים תחת זכוכית מגדלת ונמדדים באופן מתמשך על כל פרט ופרט בדרך חייהם… הרשימה ארוכה והיא לא מתחילה ומסתיימת בהחפצת גוף האישה אלא באדם עצמו. להמשיך לקרוא "אני לא פטיש"

תהיי יפה ותשתקי!

מאז ומתמיד אני חווה את המשפט "אלונה שקט!" .
כשחילקו לכולם יכולות להשתלב בקהל, אני חושבת שהייתי בים ופספסתי את התור לקבל את המנה שלי מהיכולת הזאת. פשוט אין לי את היכולת לטוס מתחת לרדאר מבלי למשוך תשומת לב.

נכון שלפעמים זה נפלא ושב-95% מהמקרים אני מתה על זה שיש לי את היכולת להתבלט במיוחד שאני מטר חמישים ושתיים ואם אני לא אתבלט מי בכלל ידע שאני קיימת?
אבל דווקא ב-5% מהמקרים שאני לא עשיתי כלום ואני ממש לא רוצה להיות אחראית על משהו שנעשה, אני מתויגת מכוחו של הרגל וזה מוציא אותי מדעתי. להמשיך לקרוא "תהיי יפה ותשתקי!"

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑