יש הטוענים שהתחלות חדשות קשות יותר ככל שמתבגרים.
הצידוקים לטענה הזאת הם שככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מבינים שיש לנו יותר מה להפסיד, השיקולים שלנו מכילים גורמים רחבים יותר ואנחנו לא ניצבים לבד במשוואה.
יש בית, משכנתא, בעל, ילדים, כלבים, חברים… פתאום לזרוק הכל ולהתחיל מחדש לא ישפיע רק על עצמנו.

כל זה נכון אבל שימו לב לקאץ'. זאת אימרה יחסית.
התחלות חדשות בהחלט קשות יותר ככל שאנחנו מתבגרים אבל זה לא מעיד כלל וכלל על הקושי שלהן בגיל הצעיר וזה לא מגמד מההצלחה האדירה של עמידה בהתחלות חדשות כשילדים עושים את זה.

בחופש הגדול עברנו דירה.
אין ספק שהמעבר למכבים מספק ומפנק ואין יום שאני לא מודה עליו אבל… הוא לא נעשה בתנאים האופטימליים. לא חיפשתי לשפר דיור.
התגוררנו בקוטג' 6 חדרים בשכונה טובה, במתחם מהמם, עם שכנים שהפכו להיות חברים, בית הספר והגנים היו מעבר לכביש כמו גם החוגים ושבט הצופים דבר שאיפשר לילדים להיות עצמאיים.
ובכל זאת, בהתראה של חודש וחצי, רכשנו בית במכבים מבלי שמכרנו את שלנו ונכנסנו להוצאה גדולה מאוד ולא מתוכננת.
רק דבר אחד יכול לגרום למשפחה לעקור את שורשיה ולהתחיל מחדש בלי לעשות שיקולים מרובים והוא התחושה שצריך להגן על ילדיה.

ביום שבו גיליתי שילדי לומדים במסגרת לימודית שלא יודעת להכיל אותם או אותי, הבנתי שאין לנו מה להתלבט. שום שיקול כלכלי, חברתי או גיאוגרפי, לא ישתווה לבריאותם הנפשית וביטחונם הרגשי של בניי. וכך היה.
בתוך חודש וחצי, רכשנו את הבית החדש ורק לאחר כמעט חצי שנה הצלחנו למכור את הישן. לא התנאים האופטימליים למעבר דירה. אני בטוחה שעל כך כולכם תסכימו.

בוודאי שהחששות היו גדולים. השנה, ארבעת ילדי החלו את שנת הלימודים החדשה בבית הספר "מעוז המכבים". חקרתי הרבה לפני שנכנסו לשם. ישבתי עם המנהלת, הכרתי הורים בבית הספר, הגענו ליום גימלים בצופים כדי להכיר את שכבת הגיל ולראות את ההווי החברתי בין הילדים, הגענו לימי ניסיון וסיורי הורים… אין ספק שעשיתי שיעורים לפני שנכנסתי שוב למסגרת לימודית.
כל אחד מילדי הביע חשש מתחילת השנה וההתאקלמות בבית הספר וכמוהם, גם אני.
הבטחתי שנשמור על קשר עם החברים מבית הספר הישן, שנעשה מסיבות פרידה גדולות, שנישאר באותם חוגים כמה שירצו ושאשתדל להסיע ולהחזיר חברים כדי שהמרחק לא יהווה מגבלה.

אדר, שהחל השנה את כיתה א', היה היחיד שלא חששתי לגביו. בכיתה א', גם ככה הכל חדש ומרגש, גם ככה הילדים מהגן מתפזרים בין בתי ספר שונים ובין הכיתות, גם ככה הוא היה צפוי להתערבב בחברה חדשה וכצפוי לחיה חברתית שכמוהו, הוא השתלב ומיקם את עצמו כמוביל החבורה של הבנים כבר בשבוע הראשון. בכלל, להיות בכיתה א' כשיש לך עוד 3 אחים גדולים בבית הספר היסודי ששומרים עליך זאת פריבילגיה שלא נראה לי שרבים זכו לה. הילד מסתובב ברחבה כמו טווס. שרק ימשיך כך לעד!

חששתי מתחילת השנה של שחק.
באסיפת ההורים שלפני תחילת השנה הועלו טענות קשות ולרגע הרגשתי שאני נמצאת במסגרת שממנה ברחתי. רק לרגע, כי אז נכנסה המנהלת, זאת שבגללה נכנסתי ל"מעוז המכבים" מלכתחילה וניצבה איתנה ובטוחה מול הטענות. בפגישה ובמיוחד אחריה, כל טענה קיבלה מענה, מה שהיה צריך להיעשות נעשה, מי שהיה צריך להינזף ננזף (בין אם זה היה הורה או אחד מצוות ההוראה) והתחלנו את השנה מעודדים.
חברתו של שחק, בת זוגו, עברה ביחד איתנו ולכן מבחינה חברתית, חשבתי שיהיה לו קל ונוח להישען עליה אבל הוא הפתיע אותי. הוא הפתיע כיוון שבמהרה, מצא חברים חדשים, תחומי עניין מדהימים, הגיע להישגים מרשימים במבחנים ובנה לעצמו חוג חברתי מצומצם אך איכותי ויציב.
יכולות שחששתי שאין לו, התגלו וצצו בו דווקא בעקבות האתגר של ההתחלה החדשה.
ילד שבשנה שעברה לא יצא מהכיתה ונשאר לצייר לבדו במחברת, מוצא עצמו חלק בלתי נפרד ממשחקי הבנים, הבנות, מעורב בפעילויות גם של הכיתה המקבילה ואפילו נהנה מכך.

גם גבע הדהים עם היכולת שלו להשתלב בכיתה החדשה והפתיחות שלו מרגשת אותי כל יום מחדש.
כבר בשבוע הראשון ללימודים, הוא הזמין שני חברים שונים אלינו הביתה ובסיום אותו שבוע אמר לי שהוא שמח שעברנו. למעשה הניסוח שלו היה "מזל שעברנו".
כשישבנו עם מחנכת הכיתה שלו לשיחה הוא הסביר שכנראה בבית הספר הישן לא הבינו נכון איך צריך להתנהג. הם כנראה לא הבינו שאין צורך שיהיו ילדים מקובלים וילדים לא מקובלים. שהכי כיף כמו פה, שכולם מקובלים ושהוא יכול להצטרף לכל משחק כי זה בסדר ומותר.
מיותר לציין שאני והמחנכת התמוגגנו ודמענו.
אתם מבינים? הם פשוט לא הבינו! כמה שזה פשוט להבין כשמישהו דואג להסביר 🙂

אבל הפוסט הזה נכתב בעקבות לוטן.
לוטן שלקח את המונח "להתחיל מחדש" ועשה אותו לסיפור הצלחה מעורר השראה.
לוטן שאמר לי ביום המעבר שהוא רוצה להשתמש בהתחלה החדשה שלו כדי לבנות את עצמו מחדש ולתת לילדים בבית הספר להכיר אותו איך שהוא רוצה להיות ולא איך שהוא חושב שצריך להיות כדי שישחקו איתו.
לוטן שלא רק אמר את המשפט החזק הזה אלא גם פעל על פיו באדיקות תוך מאמץ אדיר של הסתגלות לחוקים חדשים, חברה חדשה ותחומי עניין חדשים.
לוטן שעבד בשיתוף פעולה מלא של מחנכת הכיתה תוך הצלחות וכשלונות אך עם התמקדות במטרה שהציב לעצמו ובדרך המכובדת אליה.
לוטן שאחרי ארבעה חודשים בלבד בכיתה חדשה, התמלא ביטחון עצמי שאיפשר לו להגיש מועמדות לבחירות למועצת התלמידים ואותו לוטן שעמל ביחד איתי להכין מצע ענייני וחברתי שסחף אחריו את מירב הקולות והביא לו את הניצחון.

לוטן שלי, נציג מועצת התלמידים מכיתה ד-1, שלא מפחד מהתחלות חדשות אלא חושב שהן הזדמנות להתפתחות וצמיחה.

אני בחורה כזאת שכל הזמן ממציאה את עצמה מחדש.
לומר שאני עושה את זה ללא חשש? אני לא מסוגלת לומר דבר כזה. גם לוטן לא עשה את זה ללא חשש. הוא היה מלא חששות. עד היום הראשון ללימודים. באותו יום, הכל השתנה.
כל התחלה חדשה מלווה בחשש. לוטן שלי לימד אותי שאם שמים את החשש מהכישלון בצד אפשר לראות בצורה ברורה יותר את הסיפוק שבהצלחה.

בוודאי שהתחלות חדשות מפחידות וקשות. יותר אצל מבוגרים מאשר אצל ילדים.
אבל לפעמים המצב הקיים, השגרה, יכולים להיות גרועים ומפחידים שבעתיים.

זה לא פוסט שבא לומר לכם לזרוק את כרטיס העובד שלכם, לקום וללכת. זה לא פוסט שבא לומר לכם לעשות שינוי קיצוני בחייכם כאן ועכשיו.
זה פוסט שבא לומר לכם לא לחכות לרגע שבו כבר אין ברירה מלבד לקום ולעשות את השינוי.
זה פוסט שבא לומר לכם לבדוק מה מניע אתכם בכיוון בו אתם צועדים ולוודא שהוא לא הפחד מלהתחיל מחדש.